וישלח:
לכבוד התפילה ראוי שיהיו הבגדים נקיים, “החליפו שמלותיכם - ונקומה ונעלה בית א-ל”, קודם לראות שיהיו בגדים נקיים ורק אח"כ להתפלל והתפילה מרימה את האדם. וידוע בחז"ל (שבת י, א) רב כהנא היה מתקשט בבגדים נאים ומתפלל.
לחשוב על השני: יעקב אבינו ידע שרבקה רמזה ב"למה אשכל גם שניכם יום אחד" ששניהם -יעקב ועשיו- יִפַּטרו באותו יום ולכן הלך יעקב עם העדר הראשון כדי שיהרג יחד עם עשיו באותו יום בעדר הראשון ואז יהיה המחנה השני -ביום שאחרי- לפליטה. ידוע שכל עדר היה מהלך יום.
“וישלח יעקב מלאכים”, ברש"י: “מלאכים ממש”, וגם במסכת אבות כתוב: “העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד”, אכן ללמדינו כמה מעשה טוב משפיע בשבילינו טוב וגם רחוק מאוד למעלה.
בפרשה רואים כמה פעמים שיעקב רוצה למצוא חן בעיני עשיו, ומאחרי שקיבל עשיו את המנחה ומציע ליווי ליעקב, כל פעם שעשיו מנסה להרחיב את הליווי - יעקב מעכב, “אדוני יודע” וגו’, “יעבר נא אדוני” וגו’, “למה זה אמצא חן”, השאלה כאן מה קרה ליעקב שחזר בו מהחן, התשובה - שיעקב רצה לרמז לעשיו שהילדים רכים וצריך בשבילם חינוך טוב כמו של יצחק ויעקב ולא כמו של עשיו, ולכן אני יכול לקרוא לך “אדון” ולי לקרוא “עבדך” אבל עד החינוך, כי “…ודפקום יום אחד וגו’” ומה אעשה ביום האחד שזהו יום הכיפורים. כבדהו וחשדהו. שמאל דוחה וימין מקרבת לפי המצב.
“עם לבן גרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים”, פרד"ס: יעקב אבינו הרגיש בעצמו לא כ"כ טוב שלא למד ממעשיו הרעים, כלומר, שלא למד מלבן איך לעשות מעשים טובים עם כל המרץ והחיות כמו שלבן עשה מעשים לא טובים עם כל השמחה והרצון. אפשר ללמוד מאחרים שאינם מתנהגים טוב - לעבודת ה’ בשמחה.
“והיה המחנה הנשאר לפליטה”, מחנה אותיות נחמה שגם אם היה שפע וקרה שינוי - לראות את מה שנשאר לטובה ולראות בזה את חצי הכוס המלאה. מבט חכ"ם חצי כוס מלאה.
“כי במקלי עברתי את הירדן הזה”, מעולם קיוינו לך ר"ת מקל, יעקב אבינו מלמד אותנו שכל מכה כביכול ממקלו של הקב"ה היא צריכה לעורר אותנו מיצד אחד ולחזק אותנו מיצד אחר שהקב"ה הוא המקל וכולם שליחים שלו, קוה אל ה’… וקוה אל ה’.
זהירות רבה: כי במקלי עברתי את הירדן, הירדן פעיל כל הזמן ועם לא נשמרים - חלילה נסחפים, ולכן מי שמֵקֵל במקום שלא טוב להָקֵל - יכול חלילה להיסחף כלפי מטה, ולכן מלמדינו יעקב שהיות ואני זוכר מי הוא ה"מַקֵל", לכן “עתה הייתי לשני מחנות”, עברתי את המקלות שהם הנסיונות, והניסיון מרומם את המתנסה כשעוברו באמונה, והשכר הוא, ועתה הייתי לשני מחנות - השכר בהתאם.
“ואתה אמרת היטב הטיב עימך”, “ואתה אמרת הֵיטֵב” - שכל מה שיש לך מאת ה’ זה טוב, אז “אֵיטִיב עמך” ואמשיך עליך את הטוב. ועוד: ידוע שסיומי בירכות שמו"ע הם לשון נסתר, אבל סיום בירכת “מודים” היא בלשון נוכח כפולה הטוב שימך ולך נאה להודות, לחזקינו בהודאה לה’ על כל דבר. ועוד: ידועה השאלה למה השוכח על הניסים בבירכת המזון מבקש “הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כשם/כמו שעשה לאבותינו”, והרי אין מבקשים על ניסים, אלא כשמבקשים על ציבור אין זה מפריע, וכוח הציבור תמיד עוזר.
יש הסבר שיעקב שׂם את יוסף אחרון כי אחרון חביב ואת ילדי השפחות שׂם ראשונים, ולא מובן, האם בגלל שהאב אוהב בן אחד פחות משאר בניו יקרב אותו לאויב, והתשובה - שאחרי שעוברים נסיונות מקבלים כוחות ויש זכויות, ולכן הוא שׂם את השפחות וילדיהם ראשונים כי הם עברו נסיונות יותר מכולם והיה צריך יעקב שהזכויות שלהם יעזרו.
“ורווח תשימו בין עדר ובין עדר” שביקש יעקב אבינו שהצרות שבאים יהיו עם רווחים ביניהם אבל אם לא יהיה רווח יצטרך להתקיים רווח והצלה יעמוד. גם בתקופה זו…
במדרש “שוחר טוב על תהילים”: אחרי שקמו מהשבעה נכנס יעקב למערה ועשיו אחריו ויהודה אחריהם, כי יהודה חשש שעשיו הולך להרוג את יעקב, וברגע שראה יהודה שעשיו ניסה להורגו - מיד עצר אותו יהודה [במצוות הבן בכיבוד אב] ומנע את הדבר.
עם לבן גרתי ואֵחַר עד עתה ס"ת הַנֶדָרִים. במדרש רבה מרחיב מאוד על קיום נדרים
מאמר חכם: לדבר לא טוב על יהודי - אסור [שמיה"ל]
ולדבר טוב אל יהודי - מצוה!
רצוי להסתכל טוב אם יש ניקוד חלש מתחת לאות, או מעל האות באות ש