פרדס בפרשה
-
פוסט זה נמחק! -
@מוטי-זהב [פרשת ויצא - ט כסלו] ידוע השעה הנדירה, ביום ט’ כסלו אמונה: ידוע בציבור על החודש התשיעי [כסלו] היום התשיעי [ט] השעה התשיעית, וזו שעה זמנית ויש בה דעות שונות מתי היא בשעות היום וידוע שמפרסמים על דקות בודדות שהם האמצעיות ממתי שהשעה האחרונה מתחילה ועד שהשעה הראשונה מסתיימת, אבל המסקנא שבכל הדעות היא שהאמונה פועלת הרבה, (בספר לוח דבר בעיתו יש שיטה שהתשיעי הוא ט’ סיון - תשיעי מתשרי) המקור לכל זה הוא מהספר “ברית מנוחה” לרבי חיים ויטאל זי"ע. וידוע שאחד מגדולי ישראל שליט"א התבטא "אחרי לימוד תורה ברצף ללא דיבורים בטלים, אפשר לפעול (כמו בכתובות שאליהם שולחים שמות לפעול בעדם)
ביום ט’ כסלו תשע"ד אחד שבבית הוריו מאוד דחו בכללות את נושא הסגולות וכדו’, ניסה לדחות את הענין לנסיון שותפות לצרפו לסגולה, והנה 5 דקות לפני הזמן קיבל שיחה מבן משפחתו על מצב לא טוב הקורה באותה השעה אצל רופא, ורק בשביל זה הוא חזר והתפלל באותם 9 דקות והמשיך גם אחרי, לאחר סיום התפילה הלך לביתו כשבדרך שיחה בהולה מב"ב על חסד גלוי שהיה בס"ד לבנו באותם 9 דקות, הבן נפל מקומה רביעית ונבלם בחבלי הכביסה בקומה השלישית, ו9 הדקות שניראו כנצח עם תפילת האב על בן משפחה אחר ובעצם הצילו את בנו, המתפלל על חבירו נענה תחילה.פרשת ויצא.
יצא אדם בכי טוב - ביום, ויצא יעקב מבאר ר"ת יום.
כל הפסוק בראשי תיבות, ויצא יעקב צדיק אז ישא עשו קולו בבכי מיד בא אליפז רשע שהוא בן עשו ויתן יעקב לוֹ כל חפציו רק נשאר המקל.
ויצא יעקב מבאר שבע=במקום בו יצא צדיק, פנה הודה זיוה והדרה.
ויצ"א יעק"ב ואפילו יצא צדיק איכותי ישאיר עוד קדושה במקום.
והנ"ה נצ"ב עלי"ו המלאכים נסתלקו ועלו השמימה נשאר צור בורא ועליו לשמרו ולא יזוק. -
ויצא:
“עתה הפעם ילוה אישי אלי” (כ"ט - ל"ד) מפרש ה"אור החיים" עד עתה היו לי שתי ידיים, יד אחת להרים את ראובן ויד אחת לשמעון, ועכשיו בילד השלישי, בעלי יצטרך לעזור לי לסחוב אותו. -
@מוטי-זהב א"ת כ"ל הדברי"ם האל"ה: אל תתפלא, כי לֹא, הבאתי דבר ברכוש רב יצאתי מביתי, הרשע אליפז לקח הכֹל. (ספר הישר)
הרה"ק רבי דוד מטשורטקוב זלה"ה, שהיה אז רך בשנים כבן אחד עשרה, הבחין באותו חסיד שהוא שרוי בצער רב ובדאגה גדולה, והבין שצרתו צרה גדולה, על כן, נתעורר בו רצון לדעת איך יפול דבר, ומאין תבוא ישועתו. המתין הרה"ק מטשורטקוב אצל פתח חדרו של אביו הרה"ק מרוז’ין, עד שיצא החסיד מלפני הקודש, ושאלו מה אמר לו הרבי, סיפר לו החסיד ברכת הרבי, ‘דֶעְר אֵייבִשְׁטֶעְר זֳאל דִיר הַעֶלְפֶעְן’(-השם יעזור לך). אמר לו הרה"ק מטשורטקוב הכנס שוב אל הקודש פנימה ושאל מלפני אבי מה יהיה עד שיעזור השי"ת, ציית לו החסיד ויעש כאשר צוהו. כשיצא סיפר לו שהרה"ק מרוזין ענה לו, עד שיעזור הש"ת, גם יעזור השי"ת. כששמע הרה"ק מטשורטקוב דברים אלו פתח ואמר, לזה כיון הכתוב ‘כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך’, גם עד אז, לא אעזבך ואעזור לך. (דברי דוד)
“ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה” (כ"ח - י"ב) ה"אמרי אמת" שאל פעם את בנו ה"פני מנחם" בילדותו, אם יעקב ראה את מלאכי השרת עולים ויורדים בסולם, מדוע לא טיפס גם הוא בסולם? חייך ה"פני מנחם", אבא, זה היה רק חלום. אך הוסיף האב להקשות, א"כ היה צריך לחלום שהוא עצמו עולה לשמים ולא שהמלאכים עולים ? ענה הבן בשנינות, מיד אחר כך כתוב “והנה ה’ ניצב עליו”, אם הקב"ה לידו, מה לו לטפס לחפשו במקום אחר?..
י"ד שנים בישיבת שם ועבר ועליהם לא נענש בחוסר כיבוד הורים כי התורה הגנה עליו [רש"י]: התבקש אחד מגדולי ישראל לעזור במציאת שידוך דרך רוח הקודש, הגיב הרבי: “אצל יצחק כתוב היום יצאתי והיום באתי, אבל אליעזר לא ידע מי זו המדוברת אלא רק את המקום בו היא אמורה להימצא, אבל אצל יעקב ידע בדיוק מהו הבית וזה לקח 20 שנים, 14 שנים עבודה ב2 הבנות ועוד 6 שנים עבודה בצאן, סימן שלא טוב לדעת קודם”, כשמגיע הזמן יהיה מזל טוב בס"ד.
-
@מוטי-זהב
הועתק לכאן מבחצרות ע"י 05331פרשת ויצא
“והנה סולם מוצב ארצה”. כשהיה הצמח צדק ילד קטן שיחק עם חבריו לעלות על סולם גדול שעמד שם, חבריו עלו שנים ושלשה מדרגות ומיד נפלו, משא"כ הוא עלה בלי קשיים עד למדרגה הגבוהה. סבו בעל ה"תניא" שראה כל זה שאלו אח"כ: כיצד לא פחדת ועלית כ"כ גבוה, ולא כמו שאר חבריך שמיד נפלו? ענה הנכד: החילוק ביני לבין חברי הוא - חברי כאשר עלו הביטו רק למטה, וכאשר ראו שהם כבר קצת גבוהים מהאדמה מיד נבהלו ונפלו. משא"כ אני ככל שעליתי הבטתי רק למעלה ובכל מדרגה ראיתי מה נמוך עומד אני ולכמה צריך אני עוד להגיע…[מודה למעתיק 05331 על שותפותו]
-
“וזה שער השמים” (כ"ח - י"ז) הרבי מקוצק היה אומר, בכל מקום משיגים את הקב"ה, השאלה היא רק באיזה שער הולכים אליו. אם הולכים דרך שער השמים, ימצאוהו מיד, אבל אם הולכים דרך שערים אחרים, מוצאים בדרך גם עניינים אחרים.
“השקו הצאן ולכו רעו” (כ"ט - ז’) מה פתאום יעקב אומר להם “השקו הצאן ולכו רעו”, הוא לא רואה שהאבן גדולה ואי אפשר להזיזה רק אם יתאספו כל הרועים? מתרץ ה"שפת אמת", יעקב אבינו בא ללמד אותם שלנסות צריך, ומהיכן ידע שבאמת לא ניסו? התירוץ הוא שבכל שעה ובכל רגע חייבים לנסות מחדש…
“וישב עמו חודש ימים” (כ"ט - י"ד) מדוע ישב עימו חודש ימים, מפרש ה**“אור החיים”**, כי לבן הרשע, אפילו שחיבק אותו ומישש אותו ולא מצא אצלו כסף, מ"מ עדיין לא האמין לו והוא עדיין האמין שיעקב בא עם כסף, אבל איך הוא יוכיח את זה - אם הוא ישב אצלו חודש, יוכל לגלות משהו. וכשראה שאין תקוות ממו ממנו, אז התחיל לומר לו מה משכורתך.
“ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר” (כ"ט - י"ט אומר רבי איצלה מוואלוז’ין, בוא וראה את רמאותו של לבן. יעקב מבק ממנו במפורש “אעבדך שבע שנים ברחל”, ומה עונה לו לבן - בקריצת עין של רמאי: “טוב תִּתִּי אותה לך מתִּתִּי אותה לאיש אחר”. בסדר, אתן לך אותה, וכוונתו היתה "תתי בגימטריה קטנה תשע", גם "לאה" בגימטרי קטנה -תשע, אותה לך. "מתתי" בגימטריה קטנה שלש עשרה, "רחל בגימטריה קטנה שלש עשרה", אותה - אתן לאיש אחר.
-
לכל בשנה
כף זכות: שמעת משפט ולא הבנת, רצוי לברר מה הכוונה, סיפור שהיה ומלמדינו על זהירות בטעות אנוש, ולאחר בירור נודע שהכל על מקומו בא בשלום: היו 2 קהילות וביניהם היה מתח רב, והצליחו אחרי תקופה ארוכה להביא שלום בין המנהיגים, ואחד המנהיגים חיתן, והזמין גם את קהילת המנהיג השני, והנה תוך-כדי השמחה אומר בן אחד המנהיגים מקהילת המנהיג שחיתן לאחד מהקהילה המוזמנת “אף אחד לא קרא לך”, כמובן שמשמעות משפט זה בפשוטו הוא “מה אתה עושה כאן”, והנה החלה מהומה שקטה, עד שאחד האורחים ניגש אל האב המנהיג שיוכיח את בנו לפני שיהיה כאן נוסח ‘קמצא ובר קמצא’, מיד קרא המנהיג לבנו ושאלו על מעשהו, וענה "לא הבינו אותי טוב, האורח הביא לי את הפלאפון לפני תפילת ערבית ואמר לי אם מצלצלים תגיד שאני בתפילה ואני יחזור, ולאחר התפילה החזרתי לו את הפלאפון ואמרתי לו לגבי השיחות שלא הגיעו אף אחד לא קרא לך - כשכוונתי אף אחד לא צילצל"…, ומכאן כמה ראוי לברר לפי החלטות. כף זכות ומחשבות טובות.חיזוק לכל השנה: בספר יערות דבש מרבי יונתן אייבשיץ זי"ע על הפסוק סַכּוֹתָ בְעַנַן לֶךָ מֵעַבוֹר תפילה, מהדיבורים בתפילה שמדברים בבית הכנסת מההבל פה מהמילים נוצר ענן שמעכב את התפילות מלעלות. [כפשוטו דיבור בתפילה זה חב לאחריני].
לכל השנה:
“והבוטח ב-ה’ חסד יסובבנו” [תהילים פרק ל"ב פסוק י’], יהודי זוכר את זה בכל צעד, ואיפה שהולכים לוקחים את זה איתנו, תמיד שיהיה ביטחון ב-ה’ והכל יהיה טוב, - ועוד הסבר: יהודי זוכר גם כשקשה, מי שיכול לעזור עם כל התשוקה, כשבוטחים באבינו שבשמים יש לו הכל, וזהו [הבטחון ב-ה’] הנשק שלנו.הגה"ק בעל "עמק המלך" זי"ע, כתב: “שאמירת התהילים בכוונה מהוה הצלה ופדיון מכל הצרות והפורענות, יתכן אם כן דמטעם זה חיבר דוד המלך ע"ה ק"ן מזמורים כמספר “פדיון” לרמז דעל ידי לימוד מזמורים הללו בכוונה יפדה את עצמו מכל מיני פורעניות”.
לכל השנה:
איך מגיעים למצב חינוכי שילד יסכים ללכת לעקדה, אלא זה מתחיל מ"שלח את האמה ואת בנה", כשיש חברים טובים מהַיַלְדוּת זה עוזר טוב לחינוך ולהשקעה לעתיד.להתראות בל’נ בעז’ה בשבוע הבעל’ט
-
תורה מגנא ומצלא
תורה מגינה ומצילה, ומצלא גם מלשון צלותהון, תפילה, היא עמל במקום זה, ותורתו עומלת, מתפללת עליו במקום אחר -
פוסט זה נמחק! -
עקב איחר נישלח כעת
ויצא
“ויקח את האבן”, המושל התורכי הגיע פעם לביקור אצל רבי שמואל מסלנט זי"ע והיה בחדר רק כסא אחד מלא חורים, והמושל התיישב והכסא נשבר, פייסו הרב באומרו "אצל יעקב נהייתה אבן אחת כי כל אבן קיוותה להיות מתחת לראשו, וכנראה גם כאן כל חור רצה להיות מושבו של המושל ונהיה חור גדול.“ויקח את האבן”, נשאל רבי שמואל מסלנט זי"ע אם היה כאן נס, למה לא נהפכו האבנים למזרון, ענה רבי שמואל “כשיש מחלוקת זה נשאר אבן”.
ובמדרש רבה, ויקח את האבן, שלקח את האבן שהיתה דווקא מתחת לראשו.
-
“והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה”, סֻלֳ"ם סעודת לְוֳיַת מלכא, מוצב ארצה - נראה שזו סעודה לא כ"כ חשובה, אבל וראשו מגיע השמימה - חשיבותה רבה מאוד בשמים, וידוע שסעודות ר"ח ו-מלוה מלכה יש להם סימן אחד עם סעיף אחד להראות בחשיבותם.
ידוע מהבעש"ט זי"ע: “המדליק 4 נרות בסעודת מלוה מלכה, מובטח לו שדוד המלך ע"ה נמצא בסעודה”.
-
וישלח:
למה מאחלים או מברכים ב"נחת יהודית" [או באידיש “אִידִישֶׁע נחת”], כי אצל עשיו כתוב “אלוף נחת” שחלילה לא תהיה כזו נחת אלא רק בחינוך יהדות, ע"פ תורה והלכה ומידות טובות. -
וישלח:
וישלח, כך צריך להרגיש כל אחד כל יום, הוא שולח בסופו של יום שליחים מכל מה שעשה, רק השינוי הוא ביעד, האם זה מיועד לאדונִי - כלפי שמיא, או חלילה לעשיו - ולהתעורר בתשובה. וחיזוק לדבר: ירא אנֹכי=העבֵירה.וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה
אדום. כתוב ב"אמרי חיים" שכבר כאן אנחנו מתקרבים
כבר לחג הק’ חנוכה, והנה כל הפסוק בגימטריא “אשר קדשנו
במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה”. -
(יצא שיר עם מילים מתוך הדברי תורה [שמוסע’ן] של אד’ מגור)
ה’ יתברך ברא הכל, כדי להיטיב לבריותיו, והוא חפץ תמיד להשפיע שיהי’ה להם אך טוב ואם מקבלים הנהגתו באמונה, ומתהלכים עימו בתמימות, זוכים שיתגלה הטוב הגנוז בה
[בפרשת ויצא נכתב על ויָשָב לבן למקומו,] ובפרשתינו וישלח ויָשָב עֵשֳׂו לדרכו, שלמרות שראה מלאכים וראה את יעקב עם קיום הברכות והודה עליהם, לא השפיעו עליו, אלא חזר לדרכו, כלומר אפשר לראות ולשמוע ולהרגיש אבל כוח הבחירה עדיין נשאר ועלינו לנצל זאת לטובה.
-
@מוטי-זהב אמר בפרדס בפרשה:
ויצא:
“עתה הפעם ילוה אישי אלי” (כ"ט - ל"ד) מפרש ה"אור החיים" עד עתה היו לי שתי ידיים, יד אחת להרים את ראובן ויד אחת לשמעון, ועכשיו בילד השלישי, בעלי יצטרך לעזור לי לסחוב אותו.אינו באור החיים הקדוש אלא בחזקוני
@מוטי-זהב אמר בפרדס בפרשה:
@מוטי-זהב א"ת כ"ל הדברי"ם האל"ה: אל תתפלא, כי לֹא, הבאתי דבר ברכוש רב יצאתי מביתי, הרשע אליפז לקח הכֹל. (ספר הישר)
אינו בספר הישר
-
פוסט זה נמחק! -
@דוד-בא אמר בפרדס בפרשה:
בהכירי אותו ביקש להשיב שכך ראה בעלונים של “ליקוטים וסיפורים נפלאים” של ברוך רובין או בעלון אחר שכותב מקורות ויברר על כך וישיב כשתהיה לו אפשרות.
בספר הישר אמנם מוזכר הסיפור עם אליפז, אבל כמובן שאינו מביא את הראשי תיבות הנ"ל
-
@דוד-בא אמר בפרדס בפרשה:
הגבת למי שלא יכול להגיב/לתקן. וישיב כשתהיה לו אפשרות
לכל השנה: אומרים כל יום בתפילת שחרית וכן בתהלים במזמור קמ"ו: “עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים, ה’ מתיר אסורים, ה’ פוקח עִוְרִים, ה’ זוקף כפופים, ה’ אוהב צדיקים”, ונשאלת שאלה: האם חלילה הצדיקים כאן זה דבר לא טוב וזה חלילה חיסרון כמו העִיוֵר והשאר, אלא התשובה: ה’ אוהב את הצדיקים שעוזרים לכל אלו!!!.
-
וילן שם בלילה [ההוא] ס"ת המן, רמז לבלילה ההוא נדדה שנת המלך. ועוד: [מפיוטי ההגדה] וַיָשַׁר ישראל למלאך ויוכל לו לילה - גם היה בליל ט"ו ניסן.
[על פיוט “לכה דודי” בקבלת שבת:] צדיקים בזמן חולשתם היו עומדים בזמן ששרו “לכה דודי”, והיו קהילות שכשמנהיג הקהילה לא חש בטוב היו אומרים את הפיוט ללא שירה כדי שיוכל לעמוד ולא לזמן רב, והסבירו שרבי שלמה אלקבץ זי"ע שחיבר את הפיוט “לכה דודי” בזמן חיבורו היו לו את הכוונות הראויות בשלימות.
ישרא"ל - ראוי יעקב לשאת שתי אחיות.
-
אמר המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע: אומרים בתפלה “יהי חסדך ה’ עלינו כאשר יחלנו לך” ונראה הכוונה דהנה עם ישראל מצפים כל השנים לגאולה שלימה ואף שעדיין לא זכינו לכך ואין אנו רואים שהגיעה הגאולה מכל מקום ממשיכים אנו לצפות בכל יום מחדש עוד ועוד, ועל כן אנו מבקשים מבורא עולם “יהי חסדך ה’ עלינו” שתרבה עלינו חסדים אף שאינך רואה מאתנו כל כך מעשים טובים ואין אנחנו ראויים לחסדים מרובים “כאשר יחלנו לך” אנו כל השנים אף שלא ראינו הגאולה.
השלמות לפרשת ויצא:
ויצא - וישלח: לפני שחלילה מוציאים תלמיד/ה ממוסד, עדיף לעשות וישלח ולהיות שליח טוב לקבל עצה נוספת [דעת תורה] על-מנת להציל נפש.
(בהזדמנויות שונות גם הרב שטינמן זצ"ל אמר זאת)“אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו”, אמר ה"פני מנחם" מגור זי"ע “והכהו” נקרא ישר והפוך כמו ונתנו, וצריך לזכור מיכך.
ועוד: “והיה … המחנה”, והיה לשון שמחה, המחנה אותיות הנחמה, לראות בשמחה את מה שנשאר כנחמה.
“ויפגעו בו מלאכי אלוקים”, ברצות ה’ דרכי איש גם אויביו ישלים עימו, וכאן הכוונה שמלאכי אלוקים - ואלוקים זו מידת הדין - בכל זאת בגלל דרכיו הטובים של האדם גם אותם מלאכי דין ממליצים עליו רחמים.
