הבלוג של הגאון רבי שלמה יהודה בארי שליט"א הינוקא
-
הבלוג של הגאון רבי שלמה יהודה בארי שליט"א הינוקא
-
-
@ירוחם-לוי זה נראה שאתה תלמיד או מקורב.
שאלה בקורותיו של הינוקא:
מי הם רבותיו? -
כתבה על הגאון הינוקא מתוך jdn מאת יעקב מלמד
השעה שעת לילה, בעוד מספר דקות השעון יורה על שעת חצות. רחובותיה של ראשון לציון ריקים מאדם, תאורת הרחוב כמעט ולא עובדת. אני מגשש את דרכי לכתובת שקבלתי מבעוד מועד. צועד מהורהר, בטוח שבעוד רגע איחשף לדמותו הטמירה של מי שהמונים מבקשים את ברכותיו ועצותיו. ככל שאני מתקרב למיקום, הנוף משתנה לחלוטין, קולות אדם בוקעים מתוכי בית המדרש שהומה מפה לפה, ומקום חנייה אין בנמצא. אני נכנס לבית המדרש נפעם ובטוח שאמצע היום כעת. למעלה מחמש מאות בני אדם מצטופפים שם. בחורים צעירים, מבוגרים ובעלי שיבה. כולם הגיעו לחזות בפלא הזה: “הינוקא”.
עוד נשוב לאותו מפגש מרתק, כזה שעשוי להכות גלים בעקבות כותרותיו המעניינות במיוחד, כאלה שישפכו מעט אור על דמותו הנערצת. אך רגע לפני ננדוד מעט לאחור. הרב שלמה יהודה בארי נולד בשנת תשמ"ח, 1988 למניינם, מהרגע שהוא נולד הוריו נהגו בו בזהירות יתירה, משהו פנימי לחש להם שלא מדובר בעוד סתם ילד, מדובר במישהו שעתיד להאיר את עולם התורה באור יקרות. זה מה שגרם להוריו להקפיד שהילד שלמה יהודה יחבוש כיפה כבר מיום ברית המילה. הם התבססו על העובדה המקובלת מצדיקים שכיפה מסוגלת ליראת שמים. התבססו ולא התבדו.
ילדות בודדת ורווית אתגריםכשהנער שלמה יהודה היה בן שלוש בלבד נאלצו הוריו לעזוב את ישראל ולהגר למדינת ספרד וזאת בעקבות קשיים כלכליים קשים מנשוא שהיו מנת חלקם. ילדותו הייתה ברובע היהודי העתיק בעיר “גירונה” שבחבל קטלוניה שבספרד, עיר שבה חיו גדולי עולם ידועים, ובהם: רבנו יונה, הרמב"ן ועוד. לאחר מספר שנים המשיכו לנדוד משפחת בארי לעיר “סבליה” ובהמשך נדדו לערים נוספות. הקושי היה קושי נורא. משפחה מצומקת שנאבקת על פרוסת הלחם שלה, משפחה שנאלצת לעזוב ולהגר לספר רק מהסיבה הפשוטה שהמקרר בבית היה ריק לחלוטין.
ילדותו של הנער שלמה יהודה בארי הייתה לא שגרתית. משפחתו שכאמור סבלה ממצוקה כלכלית קשה מנשוא נאלצה להתמודד עם מצוקת העוני. פעמים רבות נאלצו בני המשפחה להסתפק בפרוסת לחם עם מעט גבינה לסעודת השבת. בשונה מילדים אחרים בני גילו הנער שלמה יהודה גדל לתוך מציאות שהוא לא ידע שובע מהו, לא ראה צורת משחק מימיו ולא השתעשע כשאר הילדים. בעקבות מקל הנדודים שנטלה בני המשפחה ספג הנער עלבונות קשים מה שגרם לו להיות מנודה מן החברה. כך גדל הנער שלמה יהודה, לבד, ללא חברים וללא משחקים.
נדמה כי דווקא המציאות הזו הביאה אותו עוד כילד לסגל לעצמו אורח חיים נדיר – את כל זמנו היה מקדיש ללימוד וקריאה, הספרים שהשיג – רבים מהם בהשאלה מבתי הכנסת – היו הדבר היחידי בחייו והיה שוקע בהם ימים ולילות. בנוסף היה נוהג להרבות בתפילות ולדבר עם ה’. בכל הזדמנות היה נושא עיניים לשמיים ומבקש את קרבת ה’ עוד מגיל קטן מאוד. תלמידיו מספרים לנו כי כבר מגיל קטן מאוד רצה הינוקא ללמוד ולקרוא וכך היה קורה בצימאון ספרים רבים, בתחילה היה קורא סיפורים רבים על תולדות וביוגרפיה של קדושים וצדיקים. כל הנהגה מיוחדת שקרא על צדיקים שאימצו לעצמם היה רושם לעצמו במחברת והיה מבקש מה’ גם לזכות לזה והיה מתאמץ בכל הכח ליישם את ההנהגות האלו בעצמו.
אביו שראה את האהבה הגדולה שלו ללימוד היה חוסך פרוטה לפרוטה ממש על מנת לקנות לו ספרים שהיו גם כך נדירים במקום שבו התגוררו. הנער שלמה יהודה היה נוהג לשאול ספרים ללמוד בהם מבית הכנסת המקומי של הקהילה, לפי כללי המקום היה אפשר לשאול רק ספר אחד בו זמנית וצריך היה להחזירו תוך שבוע, דבר שגרם לו ללמוד ספרים שלמים בשבוע אחד עוד מילדותו. בכל הזדמנות שהיה שומע או יודע על מישהו שאמור להגיע, היה מבקש אם יוכל להביא לו ספרים חדשים.
כבר מגיל שש היה שלמה יהודה נוהג לכתוב מאמרים על גדולת השם ותובנות שחידש בעצמו בלימודו, וכן היה נוהג לצייר לעצמו שמות קודש ולהתבונן בהם. עד היום נמצאים אצלו כתבי היד המיוחדים האלו שנשמרו ברשותו. תחביב הילדות שלו היה לאסוף תמונות של צדיקים וגאוני הדורות ועם השנים הצטברו כל התמונות שברשותו לאוסף נדיר ביותר של אלפי תמונות חלקם ייחודיות (בהמשך הפך את התמונות לאלבום נדיר שנקרא ‘ספר תולדות אדם’).
ידע מקיף בש"ס מגיל צעיר
נערותו של הנער הייתה רצופה קשיים. כך לדוגמא: כשהוא עלה בחזרה לבדו לארץ ישראל בסמוך לגיל בר מצווה והתגורר בבית סבתו. בתקופה הזאת היה יושב בפינה בבית הכנסת ולומד במשך רוב שעות היממה, הגבאי של בית הכנסת שראה את ההתמדה האדירה שלו עוד כילד, שכפל בעבורו מפתחות של בית הכנסת וזאת בכדי שהנער המתמיד יוכל להגיע בכל זמן. לימים סיפר הגבאי כי יום אחד הוא ראה אותו מעיין בספר עמוק מאוד, ובלי לחשוב פעמיים לקח מידיו את הספר ואמר לו: “בספר הזה אפשר ללמוד רק אחרי שיודעים את כל הש"ס והפוסקים, אני אבחן אותך קודם בכדי לראות האם אתה יודע טוב ש"ס ופוסקים”. התלמידים מספרים בערגה: “מיד לקח הגבאי מהספרייה גמרא, פתח בסוגיא מסוימת והתחיל לשאול שאלות ומראה מקומות שעל כולם קיבל תשובות מדהימות במקום, הגבאי המשתומם לא נרגע והלך להביא עוד גמרא, עוד מסכת, רמב"ם, שולחן ערוך כשהוא עומד ומשתומם מהבקיאות הנדירה של הנער שנמצא מולו בכל הספרים עם כל המראה מקומות והנושאי כלים, הגבאי ממש התנצל והחזיר לו את הספר”.
במרוצת הזמן ביקשו ממנו הגבאי ואנשי המקום למסור להם שיעורים, הרב שהיה עוד נער צעיר סרב לדבר בפני ציבור אך לאחר הפצרות רבות החל למסור שם במקום דברי תורה ובהמשך שיעורים בגמרא והלכה. וכבר מאז כינו אותו בשם ‘הינוקא’ בגלל היקף הידיעות החריג במיוחד ביחס לגילו, כנוי שדבק בו עד היום. אט אט התחילה השמועה להתפשט מפה לאוזן על הנער שבקיא בכל כתבי הקודש ובספרות התורנית בצורה נדירה ויוצאת דופן – גם בהיקף הידיעות וגם בעומק ובהבנת הדברים. עם השנים התקבצו סביבו תלמידים רבים, בהם תלמידי חכמים, וכן יהודים רבים שהיו מגיעים לשיעורים שנערכו בראשון לציון ובירושלים, לשמוע, להתפעל ולהתברך. במקביל גם בתקופה הזו המשיך הינוקא לכתוב עוד ועוד חידושים וציונים בלימודו. בגיל 19 הוא כבר השלים כמה מחיבוריו על התורה, על מפרשים וכן ספרי תפילות שחיבר שיצאו לאור. כמו כן ישנם מספר ספרי שו"ת ומאמרים שהוציאו תלמידיו.
ההסתרה שלא צלחה
לפני כארבע שנים הגיעו כמה תלמידי חכמים לשיעורים של הרב והתפעלו עד מאוד ופרסמו אותו לרבותיהם וכן בקרב ציבור בני התורה, כמו כן כמה מגדולי ישראל שנפגשו עמו הפצירו בו למסור שיעורים גדולים יותר ברבים ובריכוזי הערים עם ציבור בני התורה והזמינו אותו למוסדות ולבית המדרש שלהם לחזק את הציבור בהתמדה ובעמל התורה. ומאז שמו התפרסם יותר בציבור.
שיעורי הינוקא ידועים לשם דבר בעיקר בקרב ציבור בני התורה והאברכים, נוהרים אליהם אלפים מכל גווני הציבור וביניהם גם תלמידי חכמים מופלגים, ראשי ישיבות, דיינים, זקנים ומקובלים וגם אדמורי"ם. חלק מגדולי ישראל טורחים בעצמם להגיע לשיעורים ומהם התבטאו בשבחים מופלגים על הרב ואמרו שנשמה מיוחדת כזאת יורדת לעולם אחת להרבה דורות ושזו נשמה שירדה כדי להאיר את העולם.
השיעורים עצמם ייחודיים בכל קנה מידה, הם נמסרים ללא הכנה מוקדמת ועל פי רוב מתחילים מנושא או שאלה אקראית שעולה מהקהל. בכל שיעור הינוקא מצטט מאות מקורות מכל הספרייה התורנית ומכל חכמי הדורות של כל הזרמים החל מהתנ"ך ומפרשיו דרך התלמוד המדרשים והפוסקים ועד האחרונים, ובמהלך גאוני שוזר ומחבר את כל הדברים למהלך ושיטה אחת וחידוש מיוחד.
עולם הנגינה
תלמידיו מספרים כי הינוקא מחובר מאוד לעולם הנגינה. “הוא מנגן בכישרון יוצא דופן וברמה גבוהה על מספר כלים בעיקר על פסנתר, הוא נוהג לנגן לאחר השיעורים ניגונים של גדולי ישראל וגם ניגוני נשמה ורגש וכן מספר נגינות שהלחין בעצמו. לנגינה מצטרפים בדרך כלל מספר נגנים מפורסמים מתלמידיו שמנגנים על כלים נוספים, וכל הציבור הגדול שרים יחד שירי נשמה ויידישקייט כדוגמת ‘אני מאמין’”.
כיום הינוקא מקבל קהל פעם בשבוע, בכל ערב כזה מגיעים מאות יהודים מכל רחבי הארץ והקבלת קהל מתארכת עד הבוקר, ברכותיו של הינוקא ידועות ומפורסמות והרבה יהודים ראו מופתים על טבעיים ונושעו מברכותיו. מכל העולם מבקשים לקבל את ברכותיו, ברכות רבות של הינוקא עשו קידוש ה’ וגרמו לאנשים רבים להתקרב אל אביהם שבשמים. הרב ידוע גם ברוח קודשו ואנשים מכל המגזרים מבקשים לקבל את עצתו.
הגידול שנעלם
בניסיון לפצח במעט את חידת הינוקא ומדוע רבים משחרים לפתחו, אני מנסה לפתוח בשיחה קצרה עם יהודי שממתין להיכנס לרב, תוך כדי השיחה אני מגלה טפח על דרכו הייחודית של הרב ועל ההערצה לה הוא זוכה, אותו יהודי בשנות הארבעים לחייו מספר שהוא הגיע מצפון הארץ כדי להתברך מהרב בברכת חג שמח, אך לאחר מספר רגעים הוא פותח את ליבו “אני חייב לרב את החיים שלי” הוא קובע, “מדוע?” אני מסתקרן, והוא פותח בסיפורו המרטיט.
“לפני כמה שנים גילו אצלי גידול ממאיר בגזע המוח, כמובן שאני ומשפחתי ניסינו לעשות כל מה שאפשר, היינו אצל המומחים הכי גדולים, והפכנו כל אבן בכדי להיחלץ מהמחלה, נסענו לרבנים, והון רב הוזלנו מכיסנו. אך המצב הדרדר מהר מאוד הרופאים בשרו לי כי נותרו לי שבועות אחרונים, שכני המליץ לנו לנסוע לינוקא ולקבל את ברכתו, אך אני הייתי כבר מרותק למיטה מכאבים ולא יכולתי לצאת, משפחתי נסעה לרב בניסיון לקבל ברכה ועצה ולתת צדקה ופדיון עבורי”.
היהודי ממשיך בסיפורו: “הרב התעניין מאוד וגילה דאגה רבה למצבי, בנוסף התעניין גם במצב הכלכלי בביתי שלא היה כל כך טוב, הרב עודד אותם ואמר להם שאין קץ לרחמים של הקב"ה, וסירב לקבל פדיון רק הבטיח להם שיתפלל עלי ושיעשה כל מה שאפשר והוסיף רק בקשה אחת: “תחזרו לבשר בשורות טובות”, ביום שישי באותו השבוע הגיע לביתי אברך ומוסר לי דברי חיזוק מהינוקא ואמר לי כי לא אדאג מכלום והותיר בידי מעטפה עם סך גדול מאוד שהספיק למלאות בבית את המקרר לחודש”.
“זה היה יום שישי שלא ישכח. בזמן בו אני עומד בין חיים למוות זה היה כמו צוהר של אור עבורי. לדעת שיש כאן מלאך שעומד לצידי, האמנתי כי זהו פתח ישועה בעצמו. בכל מקום אליו הגעתי התרגלתי כי הנה יש כאן עוד הוצאה או צדקה לתת שאולי תצמח הישועה. וכאן נפגשתי עם מלאך שרק נסך בי תקווה. בתחילתו של השבוע הגעתי לבדיקות ובצילום התברר כי יש נסיגה בגידול ולאחר כמה שבועות הכל נעלם לגמרי” הוא מסיים את סיפורו וחותם: “יש גם בדורנו צדיקים שהם כמלאכים שתפלתם פועלת במרום”.
רגעים בהיכלו של הינוקא
ובחזרה ללילה בהיכלו של הינוקא בראשון לציון. כובעו של הינוקא מכסה את מצחו, עיניו שמוטות לקרקע, גופו צנום, ספר פתוח לפניו ופנס תאורה קטן מאיר את העלטה הכבדה השוררת בעזרת הנשים של בית המדרש בראשון לציון. כשידי רוטטות אני ניגש למקומו, פניו מאירים, הוא מושיט את ידו ומכריז: “שלום עליכם, מה בפיכם”. כעשרה תלמידים נאמנים ששוהים במקום ממהרים להתגודד סביבי, שחלילה לא יפספסו אף הגה שיוצא מפיו של מורם ורבם. פניו מביטות בי במעין מבט חודר עצמות ואני מסדר את חליפתי באי נעימות מתכונן לשגר את השאלה הראשונה לחלל האוויר. את השאלה הזו שעסקה בעניין פוליטי מסוים הכנתי כבר ימים קודם לכן, חשבתי שאלה כזו ראויה לפתוח בה שיחת חג עם האיש שרבים מנסים לפתור את חידתו. אך המבט הפשוט של הינוקא, המבט החודר הזה, כמו חדר למוחי, ביקש ממני להתעסק בדברים החשובים באמת, לא בשטויות, לא בפוליטיקה ושאר מרעין בישין. “תתמקד במה שחשוב”, כמו זעק בראשי הקול. ואני, אני הייתי ממושמע.
וכך, במקום שיחה שעסקה על פוליטיקה, ממשלה, חוק גיור, חוק כשרות, ברכות ובאבות, קיבלנו שיחת חג עמוקה שעסקה בנושא קבלה, משיח, חינוך הילדים, לשון הרע, אהבת הבריות וההכנה לקראת ימי הפסח הקדושים בהם אנו שרויים כעת. “מאז הפטירה של שר התורה”, שיגרתי את השאלה לחלל האוויר, “ישנה תחושה של חלל באוויר, כמו חוסר מסוים, מה עלינו לעשות בשעה כזו”. עיניו של הינוקא מצטעפות: “זו אבדה עצומה, אבדה גדולה. רבי חיים היה אדם ענק. כתוב שהצדיק אבד ואין איש שם על לב. חבל מאוד שאנשים מפספסים את זה, שוכחים מזה. צריך לשים לב לזה, למה זה קרה לנו, למה איבדנו כזה קדוש עליון”.
נדמה כי נושא לימוד כל רבדי התורה מעסיק אותו מאוד. הוא מבקש ממני, באמצעות השופר בו אני אוחז, להדהד את המסר הזה: קבלה זהו לא רק לאנשים מבוגרים, לא רק לאנשים פרושים. קבלה זה לכולם. “כדאי לקבוע לזה זמן מיוחד, כמו ימי חמישי, שישי ושבת קודש, ככה הלימוד קדוש יותר. אבל בהחלט אפשר ללמוד קבלה גם בגיל צעיר. זה חלק מהתורה. אפשר ללמוד זוהר ושערי אורה. בזוהר ישנם גם קטעים רבים של דרש, לא רק קבלה, זה מאוד טוב ללמוד, זה מוסיף קדושה לאדם”. כמו קבלה הינוקא קובע כי לימוד תלמוד ירושלמי מסוגל מאוד: “הירושלמי קדוש יותר בשונה מהבבלי, הלימוד בו מחכים יותר ומקדש יותר. אווירא דארץ ישראל מחכים. כדאי ללמוד ירושלמי במקביל לבבלי, זה חשוב מאוד. חבל שאנשים מוותרים על התענוג הזה”.
לאהוב את הילדיםחינוך הילדים זהו אחד הסוגיות הכי בוערות במגזר החרדי. את ההזדמנות אני מנצל לשמוע מהינוקא מה דעתו על התופעה הקשה בהם ילדים ממשפחות אברכים יוצאים לתרבות רעה. “תראה”, הוא אומר, “צריך לקרב ולאהוב את כולם. על ההורים מוטלת החובה לאהוב את ילדיהם גם כשהם יוצאים לתרבות רעה. לא לעזוב אותם ולא להזניח אותם”. בכל זאת, אני מנסה לברר, כיצד ניתן למנוע את התופעה הכאובה? “כתוב, חנוך לנער על פי דרכו, אם ההורים ישימו לב אל הילדים, ישגיחו עליהם תמיד, הם ישמו לב מתי הוא כבר פוזל החוצה. עם אהבה עמוקה לילדים הם יצליחו בעזרת השם לעצור את זה. רק לקרב, רק לאהוב”.
נדמה כי ילדותו שלו עצמו לא עוזבת אותו לרגע, אותה ילדות בה הוא היה נער דחוי מן החברה מכה בו שוב ושוב, וזה מה שגורם לו להיפתח בפניי ולהשמיע לי את המילים הבאות: “צריך להתחזק מאוד בלאהוב כל יהודי באשר הוא. אהבת ישראל. גם אצל ילדים בעיקר צריך להתחזק בזה, לא ללעוג לחבר בתלמוד תורה או בבית הספר, זה פוצע את הנפש”.
הינוקא מספר לי סיפור טרי שהתרחש בבית מדרשו. היה זה אב שבור שביכה בפניו כי ילדו חולה, הוא כמעט ואינו מדבר, הוא מסתגר בחדרו, ממעט לאכול וגם לישון. הינוקא בעיניו הצופיות ניסה לברר אך האב לא הצליח להסביר את הסיבה. “הייתי אצל רופאים בעלי שם, אף אחד לא מוצא מזור למחלתו”, ביכה האב. הינוקא ביקש לקרוא לילד החולה והסתגר עמו בחדר סגור שם הוא ביקש לברר כיצד עוברים עליו הלימודים בתלמוד תורה. “הילד נשבר לחלוטין”, מספר לי הינוקא, “הוא בכה בכי חסר מעצורים וסיפר כי אין לו חברים, הם לועגים למראהו החיצוני, צוחקים עליו ומתרחקים ממנו”. הינוקא ממשיך: “הבטחתי לילד כי הכל יסתדר, קראתי להוריו והסברתי את פשר “מחלתו”. זו באמת מחלה. ילד ללא חברים זה קשה, זה מחלה. במקרה כזה ההורים צריכים לשים לב לזה מיד ולנסות לעזור, לא להאשים אותו מיד שהוא חולה ולחפש רופאים. צריך להרגיש את הנשמה של הילד. ילדים הם עדינים”.
לחפש את המלך
בעומדי בסמוך לינוקא, אינני שוכח לרגע את כובעי כ"עיתונאי". אני מגלה תעוזה ומקשה: כיצד הרב הגיע לרמה של ידיעות מקיפות בכל חלקי התורה? מה סוד ההצלחה? הינוקא לא מניד עפעף. “אין פה סוד הצלחה, פשוט צריך לדעת איך ללמוד. אנשים רבים לומדים כי הם רוצים להיות גדולים, ככה לא מצליחים. צריך ללמוד כי זה התורה של הקדוש ברוך הוא, של המלך. אם אדם לומד כי הוא מחפש את המלך, תאמין לי הוא יגיע לידיעות שכאלה”. הינוקא מהרהר קמעא ואז חושף בפניי: “ככה בדיוק אני לומד, מתוך אהבה אינסופית למלך. כשאני מסיים מסכת אני פתאום תופס את זה. אני בכלל לא שם לב שאני הולך לסיים את המסכת, זה מגיע בהפתעה, כי אם לומדים מתוך אהבה ומתוך רצון לחפש את המלך בתוך שורות הגמרא, אפשר ללמוד בלא סוף”.
זו הסיבה שישנם פיגועים
רגע לפני השיחה הזו אני מתעדכן כי אירע פיגוע ירי מחריד בעיר בני ברק, אני מספר לינוקא על הפיגוע המחריד שהתרחש בעיר בני ברק. עיניו מתמלאות בדמעות, הוא משמיע אנחות שבר אבל אז הוא מרים את עיניו ואומר, “נכון, ישנם פיגועים, אבל אתה יודע כמה אנשים מתהלכים עם פיגוע בלב? יש לך מושג כמה אנשים מתהלכים שבורים ורצוצים בגלל שפגעו בהם. נכון יש פיגועים, אבל קודם צריך לדאוג שלא נפגע באף אחד, קודם צריך לעשות משהו שלא יהיו אנשים עם פיגועים בלב, ואז ללא ספק ייגמרו הפיגועים, לא יהיו יותר פיגועים”.
רגע לפני סיום אני מנסה לחלץ איזה משפט מעניין, איזה משהו קצת “מיסטי". כבוד הינוקא, אני מקשה, האם זה נכון שהמשיח כבר בפתח? “המשיח תמיד בפתח”, משיב לי הינוקא בחיוך, כמו יודע היטב לאן אני מנסה לחתור, “מאז שנחרב בית המקדש המשיח כאן, ככל שהזמן חולף אנחנו מבינים שהרכבת הבאה צריכה כבר להגיע, ללא ספק הגאולה כאן, רק צריך להרבות באהבת חינם ואז פתאום נראה אותה מתגלית. היא ממש כאן”.
לא בבא ולא מיסטיקן
בשונה ממה שאנשים חושבים, הינוקא הוא לא מיסטיקן, לא בבא ולא רואה נסתרות. הוא איש פשוט, כזה שמנסה לברוח מעיני ההמונים, כזה שאוהב את התורה בכל נימי נפשו. הוא צעיר לימים, כל עתידו לפניו, אך הוא יתעקש שוב ושוב כי כח הברכות מגיע מעסק התורה. רבים נוהרים לפתחו, רבים משוועים לנשק את ידו, הוא יבין לליבם ויברכם בכל ליבו, כי הרי צריך לאהוב כל יהודי באשר הוא, ומיד ישוב לחיק גמרתו האהובה. במהלך היממה הוא לא יעלה על יצועו לשנת הלילה, “אולי שעה שעתיים נמנום על הכיסא”, יספרו לי תלמידיו. הינוקא הוא מזן האנשים שכמעט ולא מוצאים היום, אדם שבקי בכל חלקי התורה, אדם שרבים משחרים לפתחו, והוא? הוא ימשיך לחפש את המלך, ימשיך להמציא מזור להמונים, יישב בחדרו החשוך ויצפה לפעמי משיח, או אז נהרה תכסה את פניו ויחד עם אלפי תלמידיו הוא יצעד לקבלו.
-
יש למישהו תמונות מאתמול בירושלים
-
-
-
תיעוד משמחת בית השואבה בירושלים במעמד הינוקא
-
שימו לב
האתר הבית הרשמי של הרב שלמה בארי שליט"א
https://hayanuka.com/ -
עדכון הודעת חירום מאת הינוקא שליט"א
