'הפותח בכל יום' - דרשו
-
@אנונימי אמר ב'הפותח בכל יום' - דרשו:
@חצקעל וואו, זה לא מזיז
יש הרבה דברים שאני מעלה ולא נותנים לי לייקים…אחרי שבועיים זה אמור להדליק נורה אדומה…
-
נכון זה מה שאמרתי ?
אתה לא נסית את זה אף פעם לפתוח את זה ? -
-
כן ? מעניין
-
טוב, אז עד שיגידו לי איך להעלות את זה שזה יפתח, אני יעתיק לפה זמנית!! את תוכן העלון של היום, אז תעריכו את ההשקעה ופרגנו כמה לייקים:
חלק א’
סיפורים מרתקים • ראיונות מחכימים • פרשת השבוע • הלכה יומיתמה לומדים היום:
יום רביעי ט"ו אב תשפ"ג | דף היומי בבלי: גיטין עח.
דף היומי בהלכה: מסימן קנ"ד סעיף ט’ עד אמצע סעיף י"א ‘מומר’.
מוסר: אהבת חסד - אות ו’ עד אות ח’.
קנין חכמה הלימוד השבועי: שער הבושה “יש מתבייש אם ימנע” שער האהבה “ויאהב רעיו”
וזכורני מילדותי שלאחר שהתאלמנה אמי מורתי ע"ה אזרה מתניה והשגיחה על חינוכם בקפדנות יתירה, לא העלימה עין עם מי הם מתחברים, ושכרה מלמדים פרטיים ת"ח מופלגים
פוסק הדור מרן הגאון האדיר רבי משה שטרנבוך שליט"א על חובת ההורים בחינוך
כל אב ואם צריכים לדעת שהם אפוטרופוסים על נשמה קדושה של בניהם שהפקיד בידם הקב"ה לשומרה ולגדלה, ויש הורים שמדמים לנפשם שבזה שהם שולחים את בניהם ובנותיהם ללמוד במוסדות חינוך טובים, הם כבר יצאו ידי חובת חינוך, אבל באמת שלא די בזה, שהרי מלבד מה שהילד נמצא ברשותם בערב ובשבתות וכדומה, וזמנים אלו הם מועדים לפורענות לילד, הנה גם על הזמנים שהילד נמצא בתלמוד תורה, צריכים ההורים לפקח ולברר אצל המלמד מה מצב הילד, ולראות אם יש לו עוד מה להוסיף להם, וכגון להוסיף להם מלמד פרטי בערב וכיו"ב, והעיקר לא להסיח דעת להתפלל תמיד שיזכה לבנים מאירים בתורה ויראת ה’ טהורה. ואב שמתנהג כך ואינו מזלזל בחינוך בניו ובנותיו, אות הוא שדרך התורה חקוקה על לבבו, אבל אם הוא רק שולח את בנו לתלמוד תורה ואינו מתעניין עוד מה יכול להוסיף לבנו, הרי הוא מזלזל ח"ו בחינוך הבנים, ואם האב מועל בתפקידו, הרי קלקול הבן נזקף רח"ל לחשבונו. וראה בשמירת הלשון שער התורה (פ"ז, י) מה שהאריך בחיוב לחנך הבנים לתורה, וכל גודל השכר בזה ובבא ומאידך על גודל העונש והבזיון לעתיד לבוא אם אין בנו הולך בדרך הישר.
מלבד זאת, חובת האב גם לבדוק תמיד עם מי בנו או בתו מתחברים, ומה הם קוראים, כי לפעמים מתחברים עם חבר שאין ניכר עליו מבחוץ שהוא רע, אבל הוא טמא מבפנים, [ובפרט במצבינו היום שבעוה"ר פשה נגע האינט’ הטמא והמטמא את סביבותיו במגע ובאוהל], ועל הכל יש להרבות בתפילה שהקב"ה יציל את בניו שלא יתחברו לחברים רעים אלו שאי אפשר להכיר עליהם מבחוץ שהם מקולקלים, (ועי’ להלן כ"ג, ט"ו בעניין זה).
וזכורני מילדותי שלאחר שהתאלמנה אמי מורתי ע"ה ונפל עליה עול אחריות וחינוך הבנים והבנות עליה לבדה, אזרה מתניה והתחזקה באמונה ובטחון, והשגיחה על חינוכם בקפדנות יתירה, לא העלימה עין עם מי הם מתחברים, ושכרה מלמדים פרטיים ת"ח מופלגים לכל אחד מבניה, וגם מלמדות פרטיות לבנותיה שילמדו עמהם בכל לילה כדי שיוסיפו ללמוד עוד כפי כוחם, והיא עצמה הייתה מתעניינת בלימודם, והייתה בוחנת אותם בעצמה לראות מקרוב כיצד הם מתקדמים, וכן הייתה מבקשת מגדולי תורה שיבחנום, וכך במסירות נפש עשתה כל המאמצים האפשריים שיגדלו בניה לגדולי תורה ויראה, והייתה שופכת שיח לפני הרבש"ע בדמעות; אני עשיתי את שלי, עשה אתה את שלך והצלח ילדי לתורה ויראת שמיים.
ואע"פ שהייתה אלמנה, והיה קשה לה לפרנס את ילדיה ובעבור עצמה הייתה מקמצת בהוצאות, מ"מ עבור זה הוציאה בשפע רב ובעין יפה במיוחד, ואף שיכלה להסתפק בלשלם פחות לאותם מלמדים מ"מ הקפידה לשלם בשפע להוצאות ת"ח וחינוך ילדיה, ואמרה שבחינוך חייבים כמה שאפשר, ורק אז זוכים לברכה עצומה וסייעתא דישמיא. והוי מרגלא בפומה, “אמא איננה מחויבת ללמוד את בניה תורה, אבל היא מחוייבת לדאוג שיקבלו את החינוך בטוב ביותר ששייך”.קביעת עיתים לחינוך הבנים
ואל יחוס האדם על ‘בזבוז זמנו’ במה שמשקיע זמן רב בחינוך הבנים, אלא יידע שאין לו השקעה טובה מזו בעולמו, שהרי על ידי חינוך בניו ובנותיו לדרך התורה, יתייחסו כל המצוות שיעשו הם ובניהם אליו ויקבל על זה שכר שאי אפשר לתאר ולשער, וכבר כתב הקדוש החפץ חיים (בסוף ספרו חומת הדת) שצריכים ההורים לקבוע עיתים מיוחדים לחינוך הבנים, וז"ל שם “כשם שמצווה על כל אדם לקבוע עתים לתורה ולשמור זמן קריאת שמע ותפילה בציבור, ולעסוק ולקיים את כל המצוות הנעשות בצבור וביחיד, כן מצוה וחובה עוד יותר על כל אחד להקדיש עת מעתותיו לפקח ולהשגיח בחינוך בניו שיתחנכו בדרך שהלכו בהם אבותינו ורבותינו מעולם, והיא שעמדה לנו ולתורתנו שלא נשתכחה מישראל. ובזמן הזה שבעו"ה רבו המכשולים והמכשילים, מוטל עוד יותר על האבות להיזהר במלמד שאינו הגון ובסדר הלימוד שאינו כלל מדרכה של תורה. והחובה על כל יראי ה’ להיות נדברים איש אל רעהו לפקח ולהשגיח על זה”.
ועוד שם “גם לאמהות ולהמונים מצוה לבאר את הדברים האלה היטב, כי בחינוך הישר והכשר תלויה יהדותם של הבנים. ומצוה על המגידים והדרשנים הישרים, לבאר לשומעי דרשותיהם את נחיצות ההשגחה של ההורים בחינוך בניהם בתלמוד תורה דוקא בדרך שהלכו בה אבותינו מעולם. וזכות המצוה הגדולה של ושננתם לבניך תעמוד לכל המדריכים את בניהם בדרכה של תורה, שיקויים בהם ‘וכל בניך לימודי ה’ ורב שלום בניך, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, שברתי לישועתך ה’ ומצותיך עשיתי”, עכ"ל.כח התפילה לחינוך הבנים
כתב המשנה ברורה (סי’ מ"ז ס"ק י) “ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות ויכווין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וכן כשאומר ב’ובא לציון’ למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה”, ע"כ.
ומרן הגרי"ז זצ"ל סיפר, שעם כל ההשתדלות שעשה אביו לחנך את בניו, עוד הוסיף להתחנן הרבה בתפילה שהם יהיו תלמידי חכמים וצדיקים. וכן העיד על עצמו שהיה רגיל לומר פרקי תהילים בדמעות כדי שבניו יהיו עובדי ה’, ויהא לקב"ה נחת מהם.
ועובדא הוי שמרן זצ"ל שהלך לטייל עם בנו, ובדרך עבר יהודי ואמר למרן זצ"ל “נפל בחלקכם זכות גדולה שכל בניכם הם לומדי תורה ויראי ה’”, ומרן זצ"ל לא השיב לו והמשיך בדרכו, ואח"כ אמר לבנו “לך ואמור לו שהוא לא יודע כמה תפילות ותעניות השקעתי כדי שבני ובנותיי יהיו יראים ושלמים, וזה לא בא לי בנקל”.(מתוך ביאורים והנהגות דברים)
מה אתה עושה במשך כל היום? “אברך כולל” – ענה. בכולל יש לכם מזגן? האברך ענה בחיוב. אז תחזור הביתה ותתקין מזגן גם לאשתך!
מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל על התקנת מזגן בבית ועל להכין לשבת עוף בלי עצמות
תלמידו, תלמיד חכם וירא שמים, הציג את מחשבתיו קמיה רבו הרב שטינמן: “ראיתי כי בניי (הקטנים) נכשלים לפעמים בשבת באיסור בורר, אני מצידי מנסה ללמד אותם את ההלכות, אבל הרבה פעמים הם שוכחים ונכשלים. יש לי תכנית להגיש להם לצלחת עוף ללא עצמות. אך בכל זאת לבי נוקפי, שאם בילדותם יאכלו עוף בלי עצמות, כיצד יידעו להיזהר כשיגדלו, ואלי עדיף להרגיל אותם מקטנות להיזהר מאיסור בורר, למרות שמדי פעם נכשלים?”
התעניין רב אהרן לייב בפליאה: “היכן יהיה לך עוף בלי עצמות, מעולם לא ראיתי כזה עוף?”.
מערב שבת יוציאו את העצמות מהעוף – השיב.
“מי יוציא את העצמות, אתה תוציא?”.
“האמא תוציא” – השיב.
“וכי אין לה מספיק עבודה ביום שישי שאתה רוצה להוסיף לה עבודה?!”.
“גם האמא מעוניינת לעשות מה שטוב ביותר לחינוך הילדים, דיברתי אתה והיא שותפה בשאלה שאני שואל כאן”.
“יש לה מספיק עבודה ביום שישי, אין צורך לתת לה עבודה נוספת”.מזגן בכולל ובבית
שאלה: "אני מתגורר במודיעין עילית (חם בימי הקיץ), ואשתי מעוניינת לקנות מזגן. דא עקא, אני חי תמיד בחשבון מדויק, אין לי רזרבות בשביל מזגן. אם ארכוש את המזגן בתשלומים אצליח לעמוד בהוצאה, אבל אצטרך לפרוץ את המסגרת הרגילה שלי, מה לעשות?
הרב היסה אותו מיד: מה אתה עושה במשך כל היום?
“אברך כולל” – ענה.
בכולל יש לכם מזגן?
האברך ענה בחיוב.
אז תחזור הביתה ותתקין מזגן גם לאשתך! – פסק נחרצות.הם, באו רק להיבחן
ביום ‘שבת קדש’ נכנסו למעונו לבחינה, כיתה שהתארחה בבני ברק לשבת.
הוא התייחס אליהם בחביבות ובחן אותם באריכות.
אח"כ נשאל על כך: מדוע השאירם בחיקו זמן ממושך?
השיב רב אהרן לייב: במקרים רבים, מגיעים להבחן וגם רוצים להצטלם, הם מצטלמים והולכים, אבל הללו שהגיעו בשבת, נכנסו להבחן ורק להיבחן, לכן מגיע להם יותר.(מתוך הספר חכימא דיהודאי)
באים אלי בחורים שאומרים לי שהם רוצים להתחתן, הם חושבים שאגיד להם להתפלל או לעשות סגולות כאלה ואחרות, ואני רק אומר להם" “ומה אתה חושב, האם אתה חושב שה’ רוצה שתתחתן?”
הרב שלום ארוש שליט"א על תפילה וקשר עם הקב"ה
הרבנית שתחיה סיפרה לי שפנתה אליה אישה גרושה בבכי וסיפרה לה ששום דבר לא הולך לה בחיים: היא לא מצליחה למצוא שידוך חדש והיא לא מצליחה למצוא פרנסה; המצב הזה גורם לה לתנודות קשות במצבי הרוח ולהרגשת תסכול מתמדת.
היא מתפללת ומתפללת אבל היא לא רואה שום התקדמות, אפילו לא זיק קטן של אור, היא כבר מרגישה שה’ לא שומע אותה, והיא שואלת איך אפשר להמשיך כך, היכן היא טועה, מה עליה לשפר, על מה עליה להתפלל, אולי יש משהו שמעכב אותה. בקיצור, מה לעשות?
אמרתי לרבנית שתגיד לה כך: תגידי לי, אם את מחפשת את הארנק שלך בחדר ויש חושך בחדר – מה הדבר הראשון שאת עושה? את צריכה כמובן להדליק את האור. אין שום טעם לגשש באפלה ללא שום רמז או כיוון. כשאפשר פשוט להדליק את האור ולראות את כל החדר בסקירה אחת. נכון?
זה בדיוק המצב שלך. את בחיפוש קדחתני, אבל לא הדלקת את האור; אז כל המאמצים שלך הם ממש לשווא. אני ממליץ לך “להפסיק את החיפוש” הבלתי יעיל, ופשוט להדליק אור. כשהאור כבוי אין סיכוי לפתור שום בעיה, אבל כשהאור דולק כבר עשית את רוב העבודה.שלח אורך ואמיתך
ומה זה אומר להדליק אור?
‘אור’ זה אומר קשר עם ה’ – ‘כי אשב בחושך ה’ אור לי". את עצובה ואת מרגישה שה’ לא שומע אותך – זה אומר שאת חיה בשקר. השקר הזה הוא חושך שעוטף אותך ולא נותן לך שום סיכוי להתקדם באמת. וגם כל התפילות שאת מתפללת להשיג את הדברים שאת רוצה הם בשקר. לכן תפסיקי את “החיפושים”, כלומר אל תתפללי בכלל על הבעיות שלך.
ומה כן? תתפללי על האמונה, שתחיי את האמת. זה נקרא “להדליק אור”, כי האמת היא האור. עלייך לחיות את האמת שאת כל מה שאת צריכה את מקבלת מה’, ובשביל לקבל מה’ צריכים להיות מחוברים עם ה’, וחיבור נקרא ידיעה. ומה היא הידיעה? מה צריכים לדעת? צריכים לדעת שה’ הוא אבא אוהב שרוצה שיהיה רק טוב לילדים שלו והוא משגיח על כל אחד מהילדים שלו לטובתו.
אם את לא מרגישה את זה, אז אין לך את העיקר, אין לך את האור, אין לך סיכוי למצוא שום דבר. ולא רק שלא מוצאים, אלא גם החיים עצמם שחורים משחור. תארי לעצמך אדם שיש לו ארמון מפואר מעוצב ומאובזר אבל הכול חשוך ואין שם טיפת אור – האם הוא נהנה מכל היופי והפאר? משל מוכר נוסף הוא מתחום האוכל. אדם שאוכל ולא רואה את האוכל נהנה הרבה פחות, אם בכלל. זו הייתה עיקר תשובתי לאותה אישה.המאיר לארץ ברחמים
לכן התפילות של אותה אישה ושל כל אחד ואחת צריכות להיות בעיקר על העיקר, כלומר על האור. צריכים לומר לה’: “ריבונו של עולם, אני לא רוצה כלום. אני רק רוצה אותך. אני לא רוצה לחשוב עליך שום מחשבה של שקר, אני לא רוצה לחיות בשקר ובחושך, אני רוצה לחיות את האמת שאתה משגיח עלי ואוהב אותי ואתה אבא טוב ואתה רק רוצה להיטיב ולעשות אתי חסדים גדולים ועצומים לטובתי הנצחית”.
ולא מדובר כאן באמונה אלא מדובר כאן בדעת, בידיעה. הידיעה שה’ הוא אבא אוהב. וכי יש אבא שלא אוהב את הילדים שלו? וכי יש אבא שלא רוצה שלילדים שלו יהיה כל הטוב שבעולם? וכי יש אבא שלא מצטער כשהילדים שלו סובלים? וכי ה’ נהנה לראות אותך סובלת ח"ו? לחשוב כך זה חוסר דעת. צריכים להתחנן ולבקש מהחונן לאדם דעת שייתן לנו דעת שנדע אותו באמת, שנדע כמה הוא אוהב אותנו וכמה הוא רוצה לעזור לנו. ואז כל מהלך החיים שלנו ובעיקר התפילות שלנו ייראו אחרת לגמרי.
כשאתה מבקש משהו מאבא שלך או אפילו מחבר שאוהב אותך ואתה יודע שהוא ישמח לעזור לך – אתה קודם כול ניגש אליו עם הדעת שאתה יודע שהוא אוהב אותך. זה מה שעומד תמיד ברקע. אבל כשאתה ניגש להתפלל בלי דעת, אתה פונה לה’ בלי לדעת באמת שהוא רוצה לתת לך – אז אתה כמו אחד שיורה חיצים בצורה עיוורת בלי לכוון ובלי לראות את המטרה שהסיכוי שהוא יפגע שואף לאפס.עזור לו לעזור לך
באים אלי בחורים שאומרים לי שהם רוצים להתחתן, הם חושבים שאגיד להם להתפלל או לעשות סגולות כאלה ואחרות, ואני רק אומר להם" “ומה אתה חושב, האם אתה חושב שה’ רוצה שתתחתן?” השאלה הזאת מפתיעה אותם והם מתחילים להתבלבל כי הם לא תמיד בטוחים בכך בעצמם.
יוצא שלפי דעתם להתפלל זה אומר לשכנע את ה’. אבל אני מסביר להם שהם טועים, כי ה’ רוצה שהם יתחתנו יותר ממה שהם רוצים בעצמם, ורק כך צריכים לגשת אל ה’ ולבקש ממנו זיווג, מתוך הידיעה הברורה שה’ רוצה לתת, וכשאתה ניגש לתפילה אתה בעצם בא לקבל. כפשוטו.
כל תפילה שלך רק בונה כלים שבהם ה’ ייתן לך את השפע, וכביכול “עוזרת” לה’ לתת לך את מבוקשך.
כשאתה לא מאמין בזה, זה אומר שאתה בחושך וגם אם אתה מתפלל בחושך הזה – אתה למעשה מונע מבורא עולם לתת לך, אתה מונע ממנו את התענוג שלו ואת גילוי מלכותו שהוא “מקבל” כביכול מזה שהוא ייתן לך, ואתה גורם לו גם צער גדול שהוא מצטער בכל רגע שהוא לא יכול לתת לך, וזה כביכול עלבון לה’ שאתה חושב עליו שהוא לא רוצה לתת לך.ולכל בני ישראל היה אור
בעשר המכות ה’ מלמד את עם ישראל את יסודות האמונה: שהוא שולט בכל העולם ומשגיח השגחה פרטית על כל נברא וכו’, אבל ה"מכה בפטיש", השפיץ של האמונה, מגיע רגע לפני היציאה הגדולה ממצריים – אז מגיעה הידיעה הגדולה, בצורת מכת חושך.
במכת חושך התברר מי חי באור ומי חי בחושך. המצרים היו בוודאי בחושך גדול ולא יכלו אפילו לזוז ממקומם, כי החושך משתק את האדם שיתוק מוחלט. אבל לבני ישראל לא היה שום חושך ואדרבה, האיר להם אור גדול מאוד, והתגלו להם אוצרות גדולים, כדי ללמד אותך שבכל חושך בחיים ישנו אור גדול ועצום ואוצרות גדולים.
אם אתה חי את ה’ ואת האמונה אתה נמצא באור, והחיים שלך מתוקים, אתה מוצא אוצרות, ואתה כבר נמצא בגאולה; אבל אם אתה לא חי את האמונה, אז אתה חי בחושך גדול ואתה פשוט תקוע במקום,כמו המצרים שלא יכלו אפילו לזוז ממקומם במכת חושך.
לכן בכל אצלכם תְּקִיעוּת בחיים תבדקו קודם כול אם האור אצלכם דולק, אל תנסו לפתור שום בעיה בחושך. חבל על הזמן ועל הכוחות. אל תרצו שום דבר, תרצו פשוט לחיות את האמת שה’ אוהב אתכם כדי שתחיו באור, ואז תראו שהכול פשוט וקל ויפה ולא זו בלבד שאתם כבר בגאולה הפרטית שלכם, אלא אתם גם מקרבים את הגאולה הכללית של כל העולם.[מתוך ‘חוט של חסד’, בא תשפ"א]
כשאדם מגיע הביתה עייף, ופוגש את נוות ביתו העייפה, ונוצר ביניהם ויכוח מי שכח לכבות את המזגן – הסיפור כאן הוא לא השִכְחה ולא חשבון החשמל
הר’ ד"ר עוז מרטין על הבעיה שצומחת בגינה
אדם אחד, ביום אחד, הגיע לרופא אחד, והראה לו שעל אצבע אחת צומחת לו יבלת אחת. הרופא רשם לו משחה אחת, וכך נגמר הסיפור.
לא בדיוק נגמר, כי אחרי שבוע הגיע אותו אדם אל אותו רופא, והראה לו שהיבלת לא נעלמה.
בנקודה הזו, רופא בעל יכולת אבחנה מצומצמת יחליף את סוג המשחה ואת המינון שלה.
רופא נבון יותר, ישאל: רגע, מה המקור ליבלת? למה המשחה לא הצליחה לטפל בה? אולי שיניתָ לאחרונה משהו באורח החיים שלך? אולי התחלת להתאמן על גיטרה? אולי משהו בתזונה? בוא נסתכל על החיים שלך באופן כללי, ונראה מה הצמיח את היבלת.
כשצומחת לנו יבלת וירטואלית על החיים, אנחנו יכולים לבחור באחת משתי הגישות האלה.
גישת ‘המשחה המקומית’ מבודדת את היבלת מהחיים, ומטפלת רק בה:
אתה עצבני? שתה משהו ותירגע.
נכשלתָ בראיון הקבלה? פעם אחרת תקשיב לעצות שנותנים לך.
שכחת לשלוח את הדו"ח השנתי? אתה רשלן, קח את עצמך בידיים.
גישת המשחה היא די קלה. היא מספקת אשליה של פתרון מיידי, לא מעיקה, לא ארוכה. מרשם וגמרנו.
מצד שני, אחוזי ההצלחה שלה אינם מרשימים.
בדרך כלל, היבלת לא תיעלם מחיינו אחרי הטיפול הנקודתי הזה.
כדי לטפל בה באמת, כדאי לנו לאמץ את הגישה ההוליסטית, זו שרואה את היבלת כחלק ממכלול שלם של נתונים.
מאורעות החיים שלנו אינם מנותקים זה מזה. אם צומחת לנו בעיה בגינה, סימן שיש לה שורשים. יהיה זה חסר טעם לגזום את הבעיה בלי לעקור את השורשים, הלא כך?
אפשר לראות את זה אפילו במבט רחב עוד יותר מאשר סיפור היבלת: כשלמדתי רפואה, לימדו אותנו שמחלת כבד אינה מחלה של הכבד בלבד, אלא עשויה להצביע על בעיה של אדם שהתמכר לאלכוהול וכך הרס את הכבד שלו.
ובעצם, זו לא הבעיה הפרטית שלו, אלא זו בעיה של מגורים בשכונת עוני מוכת אבטלה, שדרדרה אותו להתמכרות.
ובעצם זו לא בעיית אבטלה ועוני, אלא בעיית חינוך של דור ההורים, שלא חונכו להיאבק בנתונים ולצאת מהם לדרך טובה יותר.
וכך, על ידי הסתכלות במכלול הגורמים שמשפיעים על המצב, יכולה הממשלה לקבל החלטה להשקיע בחינוך כדי לחסוך הקמה של יחידה יקרה להשתלות כבד; החלטה שאולי נשמעת משונה ובלתי קשורה, כי מה הקשר בין מחלת כבד לחינוך? אבל מי שעוקב אחרי שרשרת הגורמים והשפעתם זה על זה, מבין לגמרי את ההיגיון.
באותו אופן ממש כדאי לנו להסתכל על חיינו. כשיש מצב שאינו רצוי לנו, לא נכון יהיה למצוא את הפרט שנראה אשם, ולהתייחס אליו כאילו הוא מרכז העניין. יכול להיות שיש לו גורמים עמוקים הרבה יותר מכפי שנראה לנו. לא רק עמוקים יותר – אלא כאלה שנראים לא קשורים בכלל. אבל כמו ששורשים קשורים לצמח, למרות ש-מי רואה אותם בכלל – כך יכולים גורמים להיות קשורים לבעיה גם אם הקשר ביניהם הוא סמוי.
לכן, חשוב שנדע להסתכל על מצב בתוך ההקשר שלו: מה היה לפניו? מה בא אחריו? מה עוד קרה באותו זמן? מה היו היכולות שלנו באותו רגע? מה היה מצבנו הפיזי, הנפשי, הרגשי, הרוחני? מי היה לידנו ואיך הנוכחות שלו השפיעה עלינו?
כשאדם מגיע הביתה עייף, ופוגש את אשתו העייפה, ונוצר ביניהם ויכוח מי שכח לכבות את המזגן – הסיפור כאן הוא לא השִכְחה ולא חשבון החשמל.
הסיפור כאן הוא ההקשר: העייפות, ההשתחררות של לחצי היום שהודחקו עד כה, המעבר מהאינטנסיביות של העבודה אל אווירת הבית, המפגש של השניים עם החובות המשפחתיים שממתינים להם.
כל אלה הם מצע מושלם להצמחת ויכוח, רוגז ותחושות כמו ‘לא מתחשבים בי’ או ‘דורשים ממני יותר מדי’.
בני הזוג יכולים כמובן להמשיך לנהל את הדיון הספציפי, ואפילו לקבל החלטה על תורנות כיבוי מזגנים, והכל לכאורה יבוא על מקומו בשלום.
אבל רק לכאורה, כי הבעיה העמוקה יותר תמשיך לשגשג בסתר, ומחר היא תתפרץ סביב השאלה למה הוא תמיד שוכח לקנות חלב ולמה היא תמיד מבקשת ממנו לערוך קניות בדרך חזור מהעבודה.
אם הם יעצרו רגע, ויתבוננו על ההקשר של ההתנהגות של כל אחד מהם, הם יגלו שהסיבה לוויכוח טמונה בהקשר – ולא בנושא עצמו. יגלו גם שזו לא רק סיבתו של הוויכוח הנוכחי, אלא גם הסיבה לדפוסי התנהלות אחרים שלהם, שחוזרים על עצמם בווריאציות אחרות.
ומהרגע בו מתבהרת להם סיבת-העומק של המצב, כבר יש להם סיכוי לפתרון חדש, אחר, כזה שאולי יפתיע אפילו אותם. הם עשויים, למשל, לקבל החלטה, שכשחוזרים הביתה לא נכנסים לשום דיון עד אחרי שתיית קפה וחצי שעת מנוחה.
מי שלא שמע את תהליך החשיבה והבירור שלהם, לא יבין: מה הקשר בין המזגן לבין הקפה?
אבל מי שכן יודע, מבין לגמרי. מבין ויודע: ככה מטפלים בבעיות.מילון מונחים
פּ֧רט – אירוע נקודתי שחוויתי במקום ובזמן מסוים, שאינו ניתן לפירוש ולהבנה מלאים כשהוא כשלעצמו.
הֶקְשֵר – הרקע והחיבור של האירוע הפרטי שלי לסך אירועים רבים שלי ושל אחרים, שהתרחשו בנקודות מקום וזמן צמודות או רחוקות.משהו לקחת לדרך
לפעמים יש בידינו עובדות מדויקות, מוכחות וידועות – ודווקא הן עומדות לנו לרועץ.
עלֵינו לזכור שעובדה בודדת לא יכולה להוות את חזות הכל, גם אם היא מדויקת לחלוטין. חשוב שתמיד נזכור שהתמונה המלאה מכילה אלפי פריטים, ושהפריטים הידועים לנו הינם רק חלק ממנה. הידיעה הזו תאפשר לנו את החירות להרהר שוב, לבחון את הנושא מכיוונים נוספים, ולבחור את התגובה ההולמת ביותר.משפט כוח:
אי אפשר לנתק את המעשה מהעושה, ואי אפשר לנתק את העושה מיתר מעשיו.(פרק מתוך הספר ‘רגעים של כוח’. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו במהדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)
-
-
-
כן עכשיו זה עובד
-
-
