מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל נטמן בבית החיים • סיכום מסע הלוויה

חצקעל

מישיבת פוניבז’ לבית החיים פוניבז’: בהשתתפות מאות אלפים, הובא היום מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל לקבורה בבית החיים פוניבז’ בבני ברק. משה ויסברג עם תמלול ההספדים הקצרים במסע, ותמונות גדולי ישראל שהשתתפו במסע הלוויה ההמוני

חצקעל

מאות אלפים ליוו למנוחות את מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, מנהיג הציבור החרדי שהסתלק לבית עולמו לאחר אריכות ימים ושנים בגיל 100.

מסע הלוויה החל בישיבת פוניבז’, שם התקיימו ההספדים בהיכל הישיבה כשמאות אלפים נמצאים ברחובות הסמוכים. במסע הלוויה השתתפו גדולי ישראל שצעדו אחרי המיטה. מפקד מחוז תל אביב ניצב עמי אשד העריך כי במסע הלוויה השתתפו כ-200,000 בני אדם.

מסע הלוויה נפתח באמירת תהילים וסליחות על ידי אחיינו הגאון הצדיק רבי מרדכי שמואל אדלשטיין בהתעוררות עצומה.

פתח את ההספדים נשיא ישיבת פוניבז’, הגאון רבי אליעזר כהנמן שאמר: “אנחנו עכשיו עומדים להיפרד ממורנו ורבנו. כל התלמידים כל הישיבה כל כלל ישראל נפרדים בני הישיבה במיוחד. לא היה יום אחד מאז שנפתחה הישיבה בבני ברק, שלא היה שם את ר’ גרשון - או כתלמיד או כמלמד”.

“כל חייו היו טהורים ודבוקים בישיבה, בתלמוד תורה, עד ממש הרגע האחרו, גם אתמול אמר שיעור וגם לפני יומיים אמר שיעור בבית חולים. ובאמצע הלימוד נדם לבבו. הוא ימשיך בטח להגיד את השיעור במתיבתא דרקיע הכל המשך אחד”.

“התורה היתה לא רק נר לרגליו, אלא גם כל המהות שלו בעולם הזה. שמעתי מהסבא, שכשהערוך השולחן נפטר, זה היה נראה כמו מישהו שנוסע ברכבת תחנה אחת מתחנה זו לתחנה זו. זה המעבר בין העולם הזה לעולם הבא הכל אותו עולם, מה שמשה קיבל זה תורה זה ההלכה ככה הוא עשה בדיוק”. כך הגר"א כהנמן.

ראש ישיבת סלבודקה, הגאון רבי דב לנדו אמר בהספדו: “בדרשות רבינו הנתיבות הודפס הספד שנשא על ב’ גדולי הדור שנפטרו אז, וכך הם דבריו: במס’ מו"ק כ"ה ב’ אמרינן כשמת רבי אבהו אחיתו עמודי דקיסרי מיא, ופירש"י דמעה. והכוונה במלת עמודי היא, כי על ג’ דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמ"ח, ונאמר זאת למליצה, כי לפעמים יש צדיק אשר עוסק רק בתורה ומרבה ישיבות, ועל מיתתו ראוי לומר ספדי התורה כי חוללה תפארתך, ורק לעמוד התורה יש לבכות על זה”.

“ויש צדיק אשר כל עסקו בגמ"ח ובמיתתו אין מתעורר להחזיק בזה, ועל זה יש לומר שעמוד זה של גמ"ח בוכה על מיתתו, וכן יש צדיק המעורר לעבודת הבוי"ת, ובמיתתו יש לומר שעמוד העבודה בכה עליו, וכשמת רבי אבהו וכו’, ממילא במיתתו בא קלקול לכל העמודים ואמר על דרך המליצה שכל העמודים ע"כ. וממשיך עוד בזה”.

“וכן יש לנו לומר על מורנו ורבנו מרן ראש הישיבה זכר צדיק לברכה שכל ימיו משחר נעוריו עמל ברוב התמדה מופלאה בלימוד התורה ובעומק הבנתה, והעמיד כמה דורות של תלמידים שהם העמידו תלמידים לאלפים וריבואות, זה קרוב לשמונים שנה, והרבה הרבה תורה בישראל בכמות ובאיכות בשקידתה ובהתמסרות ללימודה”.

“ובענין העבודה, שיחותיו המעוררות לשלמות בכל מילי דשמיא ותהלוכות החיים, שהיו שאובות ממאמרי חז"ל במילי דאגדתא שהי’ בקי בהם באופן נפלא ובדברי גדולי עולם בתורה ויראה ובכל הנהגתו האצילית והמרוממת שהקרינה יראת שמים עמוקה ודקדוק עצום בהלכה בין, בין אדם למקום בין בין אדם לחברו שהיה מרבה לדבר על נושאים אלו של כבוד הבריות מכל הבחינות לכבד ולוותר ולהיות נוח לבריות בכל הענינים. ובענין גמילות חסדים שהיו משחרים לביתו אנשים שהמרו להם מאורעות החיים והוא הי’ מעודדם ומסייע להם בעצה ותושיה שקולה ונבונה. גם תשובותיו בשנים האחרונות לאלפי הבאים אל מעונו במצוקותיהם ובבעיותיהם שנענו באופן נעלה ביותר בתוך התיחסות וכבוד והשתתפות במצוקת הזולת. זהו בענינו הפרטי, ובענין הכלל שרוב מנין (ובנין) עולם הישיבות שנשא על כתפו בהדרכה ועצה טובה ובכל עזרה שהיא ברוגע ובשלוה ובהתיחסות עמוקה בכל עניניהם”.

“ואומר בזה דבר אישי שאיננו דוקא דידי, והוא, ההערכה העמוקה ויראת הכבוד שהיתה לנו עוד מזמן שלמדנו בישיבה בתקופתו עוד קודם נשואיו כלגברא רבה משכמו ומעלה מכל בני גילו. וזכורני שהיו מוסרים בשם מרן החזו"א זצ"ל שהיה מרבה בשבחו בשבחים מפליאים. ואזכיר עוד את צאצאיו והנלוים עליהם בניו וחתניו שהם גדולי תורה מרביצי תורה בתפארת ונועם מורשת מאביהם הגדול. ואסיים בפי’ ר"ח במסכת יומא דף כ"ח ב’ על האמור שם על האבות שידעו לכוין השעות משום דאצטגנינות גדולה היתה בלבם אי נמי זקנים ויושבים בישיבה היו, ופי’ הר"ח שם זקנים ויושבים בישיבה כלומר שכינה עמהם. קשרנו מספד על רבינו מרן ראש הישיבה ונישא כולנו קינת נכאים עליו, אוי מי יתן לנו תמורתו, ותהי נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים. אמן”.

לאחר מכן ספד לו חתנו הגאון רבי דוד לוי מראשי ישיבת פוניבז’, ולאחר מכן ראש ישיבת ‘עטרת ישראל’ - הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שביכה את הסתלקותו ואמר: “ר’ גרשון, ידע שצריך לחשוב על כל דבר ואז הוציא לפועל. הוא היה גם הראש ישיבה של הדור וגם המנהיג של הדור. תראו את המשפחה שלו. איזו משפחה גדולי תורה כולם, ראשי ישיבות גם הם. לא הזניח את המשפחה שלו. מה נגיד רבותי. נכון לא אלמן ישראל, הקב"ה יודע להנהיג את הדור, יש גדולי תורה ויראה יש כאלה שהם ראויים לאיצטלא איזו איצטלא. התקופה שאחרי הרב שך זכרונו לברכה, הרב אלישיב, ר’ אהרון לייב, ר’ חיים הכל הכל הוא תמצת בתוכו”.

ראש ישיבת פוניבז’, הגאון רבי ברוך דב פוברסקי פרץ בבכי ואמר: “צר לי עליך אחי נעמת לי מאוד נפלאת אהבתך. שבעים שנה אנחנו עומדים ביחד כאיש אחד. משתדלים ללמד את עמו ישראל תורה. חז"ל אומרים לא סתם ללמוד תורה כל מי שלומד תורה ואינם כדבש וחלב נוח שלא ילמד. שבעים שנה, יש דורות של תלמידי חכמים שלמדנו אצלם את התורה, שהיא מתוקה מדבש והעמידו תלמידים דורי דורות והם אומרים אני זוכר את זה ואתה וזה נכנס לי ללב… והם גדלו להרביץ תורה”.

“אוי, ר’ גרשון, אם היה מושג של ענווה זה היה ר’ גרשון. ישבתי אצל הרב מבריסק ואמר תלמיד חכם, משמת רבי בטלה ענווה. אמר ר’ יוסף האיכא אנא. ושאל האם זה ענווה? הרב מבריסק אמר מי שלא יודע מה זה ענווה שלא ישאל”, ספד הגרב"ד.

“אני מדבר כעת על ר’ גרשון, המידה שלו הייתה ענווה שאין כמותה. הגמרא במועד קטן אומרת שהקב"ה שש ושמח בשעה שבא אליו נפש נקי וצדיק ואנחנו בוכים. שבעים שנה ישבנו ביחד. נפלאה אהבתי לך כאהבת נשים. משה רבנו כתב והאיש משה עניו מכל האדם. איך הוא הרגיש? צריך להיות משה רבינו וזה גם ר’ גרשון. ה’אני’ לא היה קיים אצלו. הקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק. אנחנו כאן כולנו יודעים לדבר לבני הישיבה את כל הדברים מה היה ר’ גרשון. כולנו הרגשנו שצריכים לשאול את ר’ גרשון בכל שאלה שהיה לו”.

“מי מגיע לקרסוליו, אברהם אמר ואנוכי עפר ואפר, אין לנו תמורתו של ר’ גרשון, ר’ גרשון היה רק מקדש שם שמיים. מלמד תורה המתוקה מדבש. ר’ גרשון היה נקי וצדיק שפיץ של ענווה. ירחם השם עלינו שנזכה לקיים את הנהגתו של רבנו והקב"ה ינחם אותנו בנחמת ציון וירושלים”.

לאחר מכן הספידו בני המשפחה, אחיו הגאון רבי שלמה אדלשטיין, בניו: הגאון רבי צבי יהודה ראש ישיבת ‘ארחות תורה’, הגאון רבי ישראל מראשי ישיבת בית מדרש עליון, וחתניו: הגאון רבי אברהם ישעיהו אדלר, והגאון רבי איתמר גרבוז - ראש ישיבת ‘ארחות תורה’.

לאחר אמירת הקדיש יצא מסע הלוויה דרך הרחובות וילקומירר, סעדיה גאון, חזון איש לקבורה בבית החיים תחת אבטחה כבדה.